<h1>בה"ג הלכ' הספד</h1>
<h2>דף מו:</h2>
[פסק] והיכא דמפקיד דלא למספד ליה, יקרא דיליה הוא וקא מחיל על יקריה, סבר תהוי ליה כפרה. והיכא דלא פקיד, שקלינן אוזיקא מיורשים דיליה ועבדינן, דהספידא יקרא דשיכבי הוא, דתניא (מ"ז.) רבי נתן אומר סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתתו, מת לא נספד ולא נקבר או שהיתה חיה גוררתו או שהיו גשמים מזלפין על מיטתו זה הוא סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה, אלמא כיון דאימעיט יקריה הויא ליה כפרה ש"מ יקרא דשיכבי הוא. ואשכחן בקראי דהספידא יקרא דשיכבי הוא, דכד אזלת אשת ירבעם בן נבט לגבי אחיה השילוני לשיולי עילוי ברא דהוה קציר אמר לה (מ"א י"ד, י"ב) ואת קומי לכי לביתיך בבואה רגליך העיר ומת הילד וספדו לו כל ישראל וקברו אותו. ואשכחן בחזקיה מלך יהודה דתנו רבנן (ב"ק י"ז.) (דה"ב ל"ב, ל"ג) וכבוד עשו לו במותו שיצאו לפניו שלשים וששה אלף חלוצי כתף דברי רבי יהודה, אמר לו ר' נחמיה והלא לאחאב מלך ישראל עשו כן, אלא שהניחו ספר תורה על מיטתו ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה.
